עוד אשת צוות “ריצ’ל” שכותבת:
גם אני רוצה לכתוב, גם אני רוצה לכתוב לפורום לקידום השייט, מנקודה נשית, מנקודה של סקיפרית אישה בצוות שכולם, שלשה זוגות וגבר הנשים והגברים סקיפרים עם תעודה, אשר הפלגנו במשך כשלושה שבועות על יאכטה 54 פיט מפנקת באוקינוס השקט.
למה שקט…פסיפיק יותר מתאים, שקט…לא מתאים, הים חי כל הזמן, ים תיכון מת לידו . ההפלגה כוללת ליווי צמוד 24 שעות של דולפינים בלהקות על חרטום היאכטה, בלוויתנים (לא ראינו) ציפורים למניהם שלוקחות טרמפ ומפליגות איתנו בצוות על היאכטה בלי לבקש רשות ובלי שום פחד, קורקודילים (ציטוט מספר תיירות באזור: “רדו לחוף בצד הצפוני של המפרץ, בכניסה לנחל, תזהרו מהגלים שמתנפצים, תזהרו משפל או גאות והכי תזהרו לדרוך על ראש של קרוקודיל…הלוווו??? )
המשפט הנפוץ ביותר של אשת הצוות ‘שגב גל סיגל’ – “מתי נגיע???”
פה לא רוצים להגיע! ההפלגה עצמה היא חלק מההגעה! כל הזמן מגיעים: במחשבות, בחלומות, בפנטזיות.
אולי שגב רוצה להגיע, אני הגעתי…הגעתי להחלטה….ככה אני רוצה לחיות כשאהיה גדולה, כשאהיה בוגרת מספיק להבין את המתנה שאלוהים נתן לי, לאהוב את הים, לאהוב כל שקיעה, לאהוב כל זריחה, לאהוב בלי רוח, לאהוב עם רוח, לאהוב רוח סערה, לאהוב דגים וגם לאהוב לאכול דגים.
ההחלטה קיימת, לצאת לשם ,לעשות סיבוב קטן מסביב לעולם, אחרי טיפול בהורים, טיפול בילדים….. ברחתי… נחזור להפלגה, שלושה שבועות בלי חדשות, בלי נוחי דנקנר בכותרות, בלי רוצחים ובלי מאהבים/ת..
קבלת ההחלטות קלה ומבוססת של חברות הצוות…. רוצות יותר, רוצות מושלם, רוצות נקי, רוצות לגלוש, רוצות לקנות, עם חיוך קטן וצביטה בלחי… והגברים איתנו.
ויכוח אחד היה לנו, ואי הסכמה, לי ולאיזי: האם אני פמניסיטית? מחכה לתגובות שלכם!
לא…אני לא! נתתי לאיזי, לאבי, לעמוס ולאבנר את כל הרגישות והאהבה שיש לקבלת החלטות, כמו תכנון הגעה לעגינה בחשיכה, או לעגון מול שדה תעופה למרות שהתורן מפריע לנחיתה וספינת משטרה באה להזיז… ולא אמרתי: “אמרתי לכם?”…
הבנות, שגב, אורית ואני דנית, היינו צוות מושלם, גם עם בריחות קטנות לכוס קפה ברחוב הראשי בעיירה עלובה בקוסטה ריקה, בלי הבנים, הולכות ברחוב והגברים צופרים.
שגב מתעדת הכל, כל עלה, כל ציפור, כל פלוץ ביאכטה, עם מצלמת פרו, מצלמת טלה.., מצלמת ווידא…. את המסע שלה היא ממשיכה בבית, רק לראות את החומר צריכה שנתיים של עריכה.
אורית שדואגת לכולם והכי הכי לאיזי: “רוצה קפה איזי? רוצה עוד קפה איזי?”
אז מה לא הי לנו: “שוקינג סנטר” (שופינג סנטר) לא היה לנו, מבצר לטפס אליו על ההר לא היה לנו, דג שברח מהחכה לא היה לנו, סערה לא היתה לנו, איזה ריב קטן בן הצוות לא היה לנו…
איך זה נשמע?
מושלם!
כן, ככה אני מרגישה היום בבית.
תודה לכם שהיתם שם בשבילי, עמוס, שגב, אורית, איזי, אבנר ובן זוגי אהובי אבי
דנית
