A lightning storm in tomatoes
סערה ראשונה שלנו
נשמע כמו ספר בכיתה א’, או סיפור נחמד לנכדים…זה לא בדיוק היה ככה.
הגענו ל- MAKMO אטול שנמצא באיים הפולונזים, אחד המקומות היפים והמיוחדים שהייתי בהם.
לאחר 3 ימים של עגינה מול העיר (עיר נחשב לכמה בתים וסופר) ביחד אם עוד 2 יאכטות שחברו אלינו ביחד ל-BODYBAOT ,עברנו למקום רגוע יותר בתוך האטול לקראת הסערה שראינו מתקרבת.
לפי התחזיות הסערה היתה צריכה לעבור בשוליים שלה אצלנו באטול 20-30 קשר , אחד הבעיות באטולים היא שהמחסה מאחורי עצי הקוקוס שטוח מאוד, קשה לשמור מפני הרוח שנושבת בחוץ, מבחינת הגלים מקווים שרצועת האלמוגים תקטין את גובה הגל שיהיה בתוך האטול.
לאחר שיחות עם תושבים מקומיים, במזג אויר לא טוב אסור להם לצאת לים, היציאה והכניסה מהאטולים חייבים להתבצע בשעה מסוימת (שעה אחרי הגאות בכניסה ושעה אחרי השפל ביציאה וזה משתנה כל יום לפי תנאי הירח, שפל וגאות ומזג אויר ) כך שבמזג אויר שהיה לנו לא ניתן היה להרים עוגן ולצאת לים…ההרגשה שלי היתה פחד , מין הרגשת תקיעות….לא ניתן לזוז ביומיים הקרובים ולא חשוב מה יקרה.
עגנו את היאכטה בעומק 5 מטר , 50 מטר שרשרת מחוברת לפנדרים שלא תהיה אפשרות להסתבך באלמוגים (שנקראים BOMIS ) ונמצאים בכל מקום באטולים. 2 סנברים חוברו לשרשרת העוגן, כל דבר חופשי נקשר , או הוכנס ליאכטה.
בשעות הערב המוקדמות התחילה הרוח להתרומם, גשם זלעפות לא פסק לשניה , שומעים את העוגן זז מצד לצד ,…בשעה 3:00 בלילה קמנו מהמיטה , ושמתי את כל המכשירים הסולרים, הטלפונים ואייפדים בתנור .
לאחר שכל הלילה ברקים נשמעים על הראש שלנו, וכל ברק עם רעם שמעיר את האזור כמו אור יום.
פתחנו את המכשירים, הרוח הגיעה ל40 קשר, הגשם לא מפסיק (ממש אלוהים שלח עלינו את המבול ) ברקים בטרוף, רעמים , ואני פותחת את האץ ומצלמת , רואים את היאכטות לידנו בברק כמו אור יום, ופתאום אני רואה את המזרון הענק 2X3 שקשור ב6 מקומות לסיפון עף מהיאכטה בשניה כאילו שהוא עלה , ואז בום מטורף , שמענו כאילו חפץ נשבר על הסיפון וכל החשמל ביאכטה הלך,
פגע בנו הברק…סיכוי של כמה למליון, ואנחנו הנבחרים.
חושך, הברקים והרעמים לא הפסיקו… אני שמה לידי 2 חגורות הצלה, לוקחת מהכספת את הכסף והדרכונים בתיק נגד מים, ואומרת לאילן …במידה והעוגן מתנתק או יש חור ביאכטה ונכנסים מים אנחנו נותשים את היאכטה… ותוך כדי השיחה מה עושים…עשן כבד יוצא מתחת למקרר בסלון לידנו.
(לכל אורך הסערה אני מתחננת לאילן (מוגלי) להתלבש , ומסבירה לו שבנטישה או הגעה לחוף ערום לא יהיה נעים לו, לא עזר לי ,כל התמונות והסרטים יצטרכו להיות מטושטשים בגללו
אנחנו יוצאים לקוקפיט ,מרימים את מכסה המנוע ועשן כבד יוצא מהמנוע, מיד העברתי לאילן 2 מטפים גדולים לכיבוי השריפה. וקראתי בvhf ליאכטות לידנו שאנחנו בשריפה …ומיד גיליתי שאין חשמל ביאכטה ושום דבר לא עובד. העשן נרגע מזג האויר לא 50 קשר ויותר
אני פחדתי מאוד…האמת אם כל הנסיון לא בדיוק ידעתי מה לעשות, מה הכי נכון.
הגשם, הרוח, הברקים, הרעמים הכל המשיך כאילו לא קרה לנו כלום, אילן יצא לסיפון לראות מה קרה, סנבר אחד נקרע והשני נמצא עם קרעי חבל אחרונים, מצאנו את מנורת ראש תורן שבורה על הסיפון, הדינגי מלא מים, מיכל הדלק צף במים ועוד שניה עף לים כולל המשוטים.
בשעה שש בבוקר התקשרנו באירדיום ליאכטות השכנות ,סיפרנו את מצבנו, מיד הופיע דינגי עם VHF נייד שנוכל לתקשר איתם, הרוח לא הפסיקה והתגברה ל55 קשר, העברנו את הדינגי לחרטום לנסות ולקשור סנבר נוסף לעוגן והכל בתנאים של גשם זלעפות, רוח מטורפת ופחד.
בהמשך היום עברנו על הנזקים: אורות ביאכטה כמעט ואין, רדאר לא עובד, הגה אוטומטי לא עובד, רוח לא עובד, AIS ו VHF לפעמים, אבל הכי קשה שאי אפשר לדעת מה ילך עוד ומה ישאר לנו.
קיבלנו החלטה להמשיך לטהיטי 350 מייל, התקנו את ה-HIDROVAN הגה נוסף , המנוע הניע ויצאנו לדרך, ברגשות מעורבים: נגיע לטהיטי או לא נגיע.
בדרך לטהיטי גילנו שהבטריה של המנוע מתרוקנת ולא מתמלאת , חלק מהפנאלים הסולרים לא עובדים, את המשך הדרך עשינו כמעט בעלטה מוחלטת ,ללא אורות ניווט, ללא טעינת בטריות, ירח לא היה ובמשמרות לילה לא ראינו את עצמנו. אילן רוצה להעלות מפרשים.. להפליג עם הרוח ואני רוצה מנוע פעיל, רוצה להגיע כבר , לעגון במרינה קשורה לרציף , ללכת למקום קדוש…ויש פה הרבה כאלה, קוראים להם תיקי, ובכל זאת להודות לנפטון שסיימנו את האירוע ככה.
וככה זה אומר: בערך 10,000 $ נזקים, חודש תיקונים בטהיטי (בקצב פולונזי, קובעים וזה לא בטוח שמגיעים), אבל נמשיך את המסע עם יאכטה טובה יותר, מכשירים חדשים יותר, פנאלים חדשים ויותר חשמל ביאכטה.
כל סיפור בעצם תלוי בסוף שלו… אז סוך טוב ..הכל טוב…ילה לפיג’י.
לקח לי שבוע לכתוב את הפוסט על כל מה שעברנו …ואני עוד לא מעכלת שאני זאת שהייתי שם…
לאחר יום נוסף של מזג אויר מטורף, השמים התבהרו וכאילו לא היה , לא קרה…הטבע שוב ביופיו המדהים בתוך האטול ,מים כחולים, אלמוגים, עצי קוקוס .
ואני נכנסת לספרים על סערות ומגלה שלציקלון יש 5 שלבים ואנחנו עם רוח של 55 קשר היינו בשלב השלישי , עכשיו בטהיטי ,אחרי , עוד שיא שלי לספר לנכדים.
הצד האופטימי של כל הסיפור שבסטיסטיקה לא יפגע בנו עוד ברק.
