חציית האוקינוס הפסיפי על יאכטה

2-3/2023 האוקינוס השקט /הפסיפי

בים יש תכנון ויש ביצוע,אנחנו מתכננים בלי סוף ובצד נפטון יושב וצוחק עלינו ,לו יש תוכניות בשבילנו ,,,אבל מי שלא מתכנן נפטון אפילו לא צוחק ולא מתעסק איתו.

אז הכנו ים תוכניות להגיע מפנמה לפולנזים.

נצא מצויידים בדלק, ואוכל לכיוון איי הפנינה ,שם נבלה שבוע/שבועיים, נמשיך 700 מייל לאקוודור סלינה, כך נוכל להפליג על מנוע באזור קו המשווה שהוא אזור ללא רוח (אזור הדולדרום) נטייל כחודש ומשם לפולנזים 3600 מייל.

לאחר ברורים בכל מקום אפשרי על אקוודור, כתבנו מייל למרינה, שמרו לנו מקום ויצאנו לדרך.

שהיינו 6 ימים באיי הפנינה, איים קסומים…אמממ  שבוע לפני שהגענו בוצע שוד ביאכטה שעגנה לבד, נכנסו 3 חברה עם אקדחים לקחו כל דבר בעל ערך, כך שאף אחד לא רצה להפליג שם לבד.

כבר באי הראשון מצאנו BUDY BOAT ואיתם הפלגנו לאיים הקרובים, יוז וסוזי מקנדה ,לאיים הרחוקים הפלגנו עם קטמרן צרטר מאירופה.

רב האיים נטושים, ללא שום אפשרות לקנות אוכל ,דלק ולכן אחרי שבוע קיבלנו החלטה לצאת לדרך לאקוודור : הצוות : אילן, אנוכי ואיתי איש צוות שמצאנו בפייסבוק.

מזג האויר נראה בעייתי 650 מייל ,יהיו 3 ימי רוח והשאר כחול כחול, בלי טיפת רוח וכך היה.

הויכוח הרגיל ביני לבן אילן הסקיפר האם להניע במהירות 2 קשר או לג’עג’עה…

במהלך השייט לאורך קולומביה כ100/150 מייל מהחוף פוגשים חכות…חוטי דייג פזורים על המים למרחק של מיילים ארוכים ללא שום אזהרה, ללא שום אורות, פוגשים אותם בהפתעה…והיאכטה נעצרת על החכה בפתאומיות…פחד מוות.

למזלנו הamel בנויה עם קיל ארוך ומאחוריו מתחבה הפרופלור, וההגה , לאחר פעמיים שאילן ירד למים לשחרר ולראות מה תקוע ..פשוט עברנו על החכות והם החליקו על הקיל. כל יאכטה אחרת סיוט. (פעם קודמת כשהפלגתי על קטמרן 46 F מפרו לפנמה ישבנו כמה לילות על החכות בלי יכולת להשתחרר עד הבוקר)

הגענו לאקוודור אחרי 7 ימי ים, ספינה מהמרינה באה לקחת את אילן למשרדים ושם הבהירו לנו ש/לא ניתן לעשות כניסה ללא סוכן וזה לוקח כחודש, הפלגנו כ4 מייל לclub SALINA ,מועדון יאכטות פרטי ,זרקנו עוגן בכניסה, והתארגנו לירידה לחוף … לאחר ברורים התברר שלא ניתן לרדת עם דינגי ,אין שום מקום לעגון את הדינגי, להשאיר את הדינגי במרינה ולרדת לחוף העלות 200 דולר ליום.

ירדנו לחוף, לקנות מהר אוכל, למלא דלק , הכל מהר ובחופזה,  הגענו למשטרת חופים ושם אף אחד לא ידע מה לעשות איתנו, אחרי ביקור של יומיים , יצאנו מאקוודור ללא כניסה ויציאה בתקווה שלא ימצאו אותנו.

כמה חשוב לבדוק שוב ושוב לפני יציאה לארץ חדשה את הנוהלים והחוקים, שמשתנים כל הזמנים ומקשים על חיי היאכטונרים.

צריך להבין שאנשים רגילים אחרי 7 ימי ים , חולמים על אדמה קבועה,מקלחת רגילה,ארוחה במסעדה טובה (מה שאנשים עושים ביום יום.)

ולמה אנשים רגילים- כי הסקיפר שלנו שנקרא לו מוגלי הוא לא איש רגיל, הוא לא צריך כלום, הוא לא רוצה לרדת מהיאכטה והוא רוצה רק להפליג …להפליג ולהפליג.

5/04/2023 יציאה לפולונזים

יצאנו לדרך ללא אישור שהייה באקוודור, בחששות מעורבים שמשטרת החופים לא תעצור אותנו, התחזית היתה אין רוח ואין רוח עד -10מעלות דרום, שזה אומר 600 מייל.

הנענו ויצאנו לדרך, קיבלנו החלטה שנוכל להשתמש בחצי מכמות הדלק שיש לנו כדי להגיע לרוחות הסחר.

יומיים ראשונים הפלגנו דרומה על מנוע, ולא רואים את הסוף של הכחול בתחזית PRDICT WIND האווירה ביאכטה מבאסת ,נביוניקס מראה לנו ,זמן הגעה לפולנזים100/120 יום  וככל שאנו מפליגים דרומה המרחק והזמן ליעד מתארך.

7/4/2023 יום שלישי להפלגה

הפלגה על מפרשים 2/3 קשר לכיוון דרום ,אנחנו כבר בקו רוחב -4 דרום, הזעקת שיפולים נשמעת ביאכטה, משאבת הבילג הפסיקה לעבוד תוך כדי עבודת המטפיל ,לאחר שסיכמתי עם אילן שיהיה לנו 600 ליטר מים ביאכטה למקרה שמשהו יתקלקל(המים המליחים של המטפיל יורדים לבילג אצלנו ביאכטה) והינה אנחנו עם 300 ליטר מים ולא רואים את קצה ההפלגה.

עד אותו יום הפלגה תמיד פחדתי מהאדום בתחזיות, מסערה מתקרבת, אהבתי יותר כחול…ירקרק, בהפלגות ארוכות וארוכות מאוד למדתי שהכחול הוא הכי מפחיד.

אנו עומדים במקום 0 רוח ,ים כמו ראי, קופצים למים לרענון ומחכים ומחכים למי?למי?למי?

ואז אני מפנטזת על מגלן,ספינה עם צוות שרוצים תשובות ..מה עושים? כמה זמן מחכים? ולסקיפר אין…

חם אש, אין לאן לברוח ביאכטה, לישון בפנים לא ניתן, משעמם והכי גרוע.. אין התקדמות, מה עושים?

מרד ביאכטה

כן,זה קרה למגלן וזה קרה גם אצלנו.

יצאנו מאקוודור בחופזה עם 300 ליטר מים,  משאבת שיפולים לא עובדת, לא ניתן למלא מים , לפי החשבון שלי יש לכל אחד ליטר וחצי ליום, לשתיה ועוד קצת לבישול, ללא כלים , ללא מקלחות, ללא שרותים (עובדים על מים מתוקים).

אני שוקלת לחזור חזרה לאקוודור, או אפילו לפנמה מרחק 1000 מייל נגד הרוח, איש צוות שלנו בלחץ ,חרד טוען שלא נוכל להמשיך, ומציע 2000 דולר להוריד אותו בפרו מרחק 700 מייל מול הרוח.

והגענו ללילה-רוח 25 קשר,50 מעלות מחרטום הספינה, גשם זלעפות במשך כל הלילה, מטורף…

אני יושבת בפינת הקוקפיט במשמרת לילה 24:00-3:00 ושומעת חריקות מההגה האוטומטי, באמצע הסערה המטורפת אנחנו מחזיקים הגה עד ומחכים לבוקר.

בבוקר למחרת אילן התקין את ההגה הרזרבי שלנו שהתגלה כי הוא בן 30 שנה, באוירה רגועה יותר הוחלט לעשות מים במטפיל ולהשתמש במשאבה ידנית (4 שעות 120 ליטר)

תוך כדי עבודה נכנסנו לעימות מה עושים..ממשיכים, חוזרים. הסקיפר שלנו יצא בהצהרה שממשיכים לפולנזים , הוא הסקיפר והוא מחליט. איתי מוכה בתוקף וזהו-מרדדדד

אוירה רעה, שקט רע ביאכטה.

ועכשיו אין משאבת בילג, אין מטפיל,  אין כיורים, אין שרותים, אין הגה…ואני שואלת את עצמי שוב ,מה מגלן היה עושה?

שוב גיליתי, חזרתי וגיליתי שהכי חשוב במצבים קשים בים..לשתות בירה(מנהג של אבא שלי כשלא ידע מה לעשות)

8/3/2023 יום חמישי

אנחנו בכיוון דרום, גשם חזק, אפשרות למקלחת טובה על הסיפון ואני בעירום נהנת מכל טיפה (בכל סיפור צריך או קצת רומנטיקה,או סקס או עירום)

ההגה הרזרבי מתחיל לעשות רעש לא טוב, זה ממש מפחיד.

נכון לעכשיו מחזיקים הגה שעתיים במשמרת של שלוש שעות, גשם וערפל מסביב כל היום, הפנלים סולארים לא מטעינים ואנו צריכים להניע מידי פעם…מרגישה כאילו סוף העולם קרב.

יש בים מצב רע ומצב רע מאוד או מצב יותר רע ולכן המצב הרע הוא לא נורא.

אני מרגישה חרה או כמו שאמא שלי היתה אומרת זיפט..,צריכה לקבל החלטה כל ערב האם ללכת לישון עם הזיעה שהצטברה במהלך היום,או ללכת לישון אחרי מקלחת מים מלוחים (אני שונאת),ההחלטה התקבלה, בחרטום היאכטה עושה מקלחת מים מלוחים, מנגבת את כולי עד שהעור יורד שלא ישאר טיפת מלח-לא אוהבת.

11/3/2023 אנחנו בדיוק שבוע בים

במהלך היום היינו במשבר גדול אחרי שהגענו לקו רוחב -10 דרום ,הסקיפר שלנו הבטיח רוח….ואין.

לחץ מצד האיש צוות שוב לשנות כיוון לפרו ולהוריד אותו, אני יותר מעשית ,בודקת מצב אוכל: 60 קופסאות שימורים,15 פסטות למינהם,15 מרקים ו7 קג קמח.

במידה וההפלגה תיקח 60 יום יש לנו קופסת שימורים אחת ביום, וכל יומיים חצי פסטה. (כואסת מאוד על עצמי ,למה אין עוד 10 אורז לפחות, פישלתי באקוודור )-הלחץ נותן את אותותיו.

לאחר שיחת טלפון עם חברי מץ הידוען הוחלט להמשיך על -10 דרום והרוח תגיע, מרגע זה תפקידי המרכזי ביאכטה להרים את המורל, לשחרר את האיש צוות מהחרדות ולהכין הפתעות.

4 שבועות נוספים בים

4 שבועות של שיגרת משמרות , אחזקת הגה רב הזמן, שבועיים ראשונים ג’עג’ועה ללא רוח, שבועיים נוספים רוח 15/20 קשר היה מאתגר להחזיק הגה במשמרות של 3 שעות כל שש שעות, (אני בלילה עשיתי רק שעה משמרת.

ארוחות מגובנות עם האוכל שהיה לנו וקצת משמעת אוכל למקרה שנשהה יותר בים.

BALONER שנפל מראש התורן במשמרת לילה , התופסן נשחק ואספנו אותו מהמים. חוץ מזה שיגרה רגילה,.משעממת (לא יודעת למה אבל לאחר שבוע לא כתבתי יומן כי הייתי עסוקה באחזקת הגה במשמרות לילה,ביום ראינו מליון סרטים, קראתי 5 ספרים, עשיתי לחם, לחמניות,עוגיות,פיתות מעשרה קילו קמח.

מסקנותי: אני אוהבת כל יום להגיע…מרגישה כלואה ב15 מטר על ארבע 5 שבועות, החלטתי שלא עוד, אני מתה מגעגועים לבית, למשפחה, לחברים לנכדים שלי לילדים שלי , רוצה הביתה.

בטהיטי אחזור הביתה ,אילן בכינויו מוגלי נהנה מכל רגע והוא ימשיך לבד לפיגי וניוזילנד, אני אצטרף שם, לא עוד אנשי צוות , שנינו ביחד הכי טוב … ומשיחות אם אחרים ,כולם חצו בזוגות,קמו להצצה כל שע וחצי וישנו כל הלילה, רדאר עובד עם הזעקה,AIS פעיל.

אז מה היה לנו:

45 ימי ים מפנמה לפולונזים

5 שבועות 35 ימים רצוף ים

4500 מייל , בממוצע 100 מייל ביום

35 סרטים, 5 ספרים

3 אנשי צוות

אישה אחת….

מה קורה לגבר שיש אישה ביאכטה:

• אילן יורד למנוע לבדוק שמן לפני כל הנעה, כשהוא במנוע אני סופרת 1-2-3 ושומעת: דנית את יכולה להביא לי חתיכת נייר . מה… אין עקומת למידה , למנוע הולכים עם נייר-אילן!
• אילן הולך לרחוץ כלים בירכתיי היאכטה, אני סופרת 1-2-3 ושומעת:דנית את יכולה להביא לי סבון וספוג.
• אילן הולך להתקלח בחוץ, אני סופרת 1-2-3 דנית את יכולה להביא לי שמפו…את יכולה להביא לי מגבת.

 

חייבת לציין שלאחר שהוא קרא, הוא דואג לעצמו, שפו!!

 

הגעה לfato hiva      חוויה עולמית, אי מיוחדת ,מאתגר ,מהמם ובטח אחרי 35 ימי ים.