Crossing the Pacific Ocean on a yacht

2-3/2023 the Pacific Ocean

In the sea there is planning and there is execution, we plan endlessly and on the side Neptune sits and laughs at us, if he has plans for us,,, but whoever does not plan Neptune does not even laugh or mess with him.

So we made many plans to get from Panama to the Polynesians.

We will leave equipped with fuel, and food towards the Pearl Islands, where we will spend a week or two, we will continue 700 miles to Ecuador Salina, so we can sail on a motor in the equatorial area which is an area without wind (the Doldrums area). We will travel for about a month and from there to Polenzim 3600 miles.

After clarifying everywhere possible on Ecuador, we wrote an email to the marina, reserved a place for us and set off.

That we were 6 days in the pearl islands, magical islands…ummm  a week before we arrived there was a robbery in a yacht that was docked alone, 3 companies entered with guns and took everything of value, so no one wanted to sail there alone.

Already on the first island we found a BUDY BOAT and with them we sailed to the nearby islands, Hughes and Susie from Canada, to the far islands we sailed with a catamaran Certer from Europe.

Most of the islands are deserted, without any possibility to buy food, fuel, so after a week we made the decision to set off for Ecuador: The team: Ilan, Anochi and me, a team member we found on Facebook.

The weather looks problematic 650 miles, there will be 3 days of wind and the rest blue blue, without a drop of wind and so it was.

The usual debate between Ben Ilan, the skipper, whether to move quickly 2 knots or to Jaja’a…

During the cruise along the Columbia about 100/150 miles from the shore they meet rods…fishing lines scattered on the water for many miles without any warning, without any lights, they are met by surprise…and the yacht stops on the rod suddenly…scared to death.

Luckily for us, the amel is built with a long keel and behind it hides the propeller, and the rudder, after two times Ilan went down to the water to release and see what was stuck…we just passed the rods and they slid on the keel. Any other yacht is a nightmare. (Once before, when I sailed on a catamaran 46 F from Peru to Panama, we sat for several nights on the rods without being able to release until morning)

We arrived in Ecuador after 7 days at sea, a ship from the marina came to take Ilan to the offices and there they made it clear to us that it is not possible to enter without an agent and it takes about a month, we sailed about 4 miles to club SALINA, a private yacht club, dropped anchor at the entrance, and got ready to go down to the beach… Obviously it turned out that it is not possible to go down with a dinghy, there is nowhere to anchor the dinghy, leave the dinghy in the marina and go down to the beach which costs 200 dollars per day.

We went down to the beach, quickly bought food, filled up with gas, everything quickly and hastily, we arrived at the beach police and there no one knew what to do with us, after a two day visit, we left Ecuador without entry or exit in the hope that they would not find us.

How important it is to check again and again before leaving for a new country the procedures and laws, which change all the time and make life difficult for yachtsmen.

You have to understand that normal people after 7 days at sea, dream of permanent land, a normal shower, a meal in a good restaurant (what people do on a daily basis.)

And why ordinary people – because our skipper, whom we will call Mowgli, is not an ordinary man, he doesn’t need anything, he doesn’t want to get off the yacht and he just wants to sail…sail and sail.

04/5/2023 Departure to Polonaise

We set off without a residence permit in Ecuador, with mixed fears that the coast police would not stop us, the forecast was no wind and no wind up to -10 degrees south, which means 600 miles.

We agreed and set off, we made a decision that we could use half the amount of fuel we have to reach the trade winds.

The first two days we sailed south on a motor, and we don’t see the end of the blue in the PREDICT WIND forecast, the atmosphere on the yacht sucks, Navionics shows us, the arrival time to Polanzim 100/120 days and as we sail south the distance and time to the destination gets longer.

7/4/2023 Tuesday for sailing

Sailing on sails 2/3 knots to the south, we are already at latitude 4 south, the cry of sloops is heard in the yacht, the bilge pump stopped working while the bilge pump was working, after I agreed with Ilan that we would have 600 liters of water in the yacht in case something goes wrong (the salty water of the bilge We go down to Bilge in our yacht) and here we are with 300 liters of water and we can’t see the end of the voyage.

Until that day of sailing I was always afraid of the red in the forecasts, of an approaching storm, I liked more blue… greenish, on long and very long voyages I learned that blue is the scariest.

We stand in a place where there is no wind, the sea is like a mirror, we jump into the water to refresh ourselves and wait and wait for whom? for whom? for whom?

Then I fantasize about Magellan, a ship with a crew that wants answers…what do we do? How long do you wait? And Skipper has no…

It’s blazing hot, there’s nowhere to escape in the yacht, sleeping inside is impossible, boring and worst of all… there’s no progress, what do we do?

Mutiny on the yacht

Yes, it happened to Maglan and it happened to us too.

We left Ecuador in a hurry with 300 liters of water, the sump pump does not work, it is not possible to fill with water, according to my calculation, each person has a liter and a half per day, for drinking and a little more for cooking, no dishes, no showers, no toilets (we work on fresh water).

I’m considering going back to Ecuador, or even to Panama 1000 miles upwind, our crew member is under pressure, anxious claims we can’t continue, and offers $2000 to drop him off in Peru 700 miles upwind.

And we arrived at night-wind 25 knots, 50 degrees from the bow of the ship, torrential rain all night, crazy…

I’m sitting in the corner of the cockpit on the night shift 24:00-3:00 and I hear squeaks from the automatic rudder, in the middle of the crazy storm we hold the rudder until and wait for morning.

The next morning Ilan installed our spare steering wheel which was discovered to be 30 years old, in a calmer atmosphere it was decided to make water in the matpil and use a manual pump (4 hours 120 liters)

While working, we got into a conflict about what to do…continue, repeat. Our skipper came out with a statement that they are continuing the polens, he is the skipper and he decides. Itay is beaten hard and that’s it-Mrdddddd

Bad atmosphere, bad silence on the yacht.

And now there is no bilge pump, no parasite, no sinks, no toilets, no steering wheel…and I ask myself again, what would Magellan do?

I discovered again, I came back and discovered that the most important thing in difficult situations at sea is to drink beer (a custom of my father’s when he didn’t know what to do)

8/3/2023 Thursday

we are heading south

חציית האוקינוס השקט על יאכטה

2-3/2023 האוקינוס השקט /הפסיפי

בים יש תכנון ויש ביצוע, אנחנו מתכננים בלי סוף ובצד נפטון יושב וצוחק עלינו ,לו יש תוכניות בשבילנו ,,,אבל מי שלא מתכנן נפטון אפילו לא צוחק ולא מתעסק איתו.

אז הכנו ים תוכניות להגיע מפנמה לפולנזים.

נצא מצויידים בדלק, ואוכל לכיוון איי הפנינה ,שם נבלה שבוע/שבועיים, נמשיך 700 מייל לאקוודור סלינה, כך נוכל להפליג על מנוע באזור קו המשווה שהוא אזור ללא רוח (אזור הדולדרום) נטייל כחודש ומשם לפולנזים 3600 מייל.

לאחר ברורים בכל מקום אפשרי על אקוודור, כתבנו מייל למרינה, שמרו לנו מקום ויצאנו לדרך.

שהיינו 6 ימים באיי הפנינה, איים קסומים…אמממ  שבוע לפני שהגענו בוצע שוד ביאכטה שעגנה לבד, נכנסו 3 חברה עם אקדחים לקחו כל דבר בעל ערך, כך שאף אחד לא רצה להפליג שם לבד.

כבר באי הראשון מצאנו BUDY BOAT ואיתם הפלגנו לאיים הקרובים, יוז וסוזי מקנדה ,לאיים הרחוקים הפלגנו עם קטמרן צרטר מאירופה.

רב האיים נטושים, ללא שום אפשרות לקנות אוכל ,דלק ולכן אחרי שבוע קיבלנו החלטה לצאת לדרך לאקוודור : הצוות : אילן, אנוכי ואיתי איש צוות שמצאנו בפייסבוק.

מזג האויר נראה בעייתי 650 מייל ,יהיו 3 ימי רוח והשאר כחול כחול, בלי טיפת רוח וכך היה.

הויכוח הרגיל ביני לבן אילן הסקיפר האם להניע במהירות 2 קשר או לג’עג’עה…

במהלך השייט לאורך קולומביה כ100/150 מייל מהחוף פוגשים חכות…חוטי דייג פזורים על המים למרחק של מיילים ארוכים ללא שום אזהרה, ללא שום אורות, פוגשים אותם בהפתעה…והיאכטה נעצרת על החכה בפתאומיות…פחד מוות.

למזלנו הamel בנויה עם קיל ארוך ומאחוריו מתכבה הפרופלור, וההגה , לאחר פעמיים שאילן ירד למים לשחרר ולראות מה תקוע ..פשוט עברנו על החכות והם החליקו על הקיל. כל יאכטה אחרת סיוט. (פעם קודמת כשהפלגתי על קטמרן 46 F מפרו לפנמה ישבנו כמה לילות על החכות בלי יכולת להשתחרר עד

הבוקר הגענו לאקוודור אחרי 7 ימי ים, ספינה מהמרינה באה לקחת את אילן למשרדים ושם הבהירו לנו ש/לא ניתן לעשות כניסה ללא סוכן וזה לוקח כחודש, הפלגנו כ4 מייל לclub SALINA ,מועדון יאכטות פרטי ,זרקנו עוגן בכניסה, והתארגנו לירידה לחוף … לאחר ברורים התברר שלא ניתן לרדת עם דינגי ,אין שום מקום לעגון את הדינגי, להשאיר את הדינגי במרינה ולרדת לחוף העלות 200 דולר ליום.

ירדנו לחוף, לקנות מהר אוכל, למלא דלק , הכל מהר ובחופזה,  הגענו למשטרת חופים ושם אף אחד לא ידע מה לעשות אתנו, אחרי ביקור של יומיים , יצאנו מאקוודור ללא כניסה ויציאה בתקווה שלא ימצאו אותנו.

כמה חשוב לבדוק שוב ושוב לפני יציאה לארץ חדשה את הנוהלים והחוקים, שמשתנים כל הזמנים ומקשים על חיי היאכטונרים.

צריך להבין שאנשים רגילים אחרי 7 ימי ים , חולמים על אדמה קבועה, מקלחת רגילה ,ארוחה במסעדה טובה (מה שאנשים עושים ביום יום.)

ולמה אנשים רגילים- כי הסקיפר שלנו שנקרא לו מוגלי הוא לא איש רגיל, הוא לא צריך כלום, הוא לא רוצה לרדת מהיאכטה והוא רוצה רק להפליג …להפליג ולהפליג.

5/04/2023 יציאה לפולונזים

יצאנו לדרך ללא אישור שהייה באקוודור, בחששות מעורבים שמשטרת החופים לא תעצור אותנו, התחזית היתה אין רוח ואין רוח עד -10מעלות דרום, שזה אומר 600 מייל.

הנענו ויצאנו לדרך, קיבלנו החלטה שנוכל להשתמש בחצי מכמות הדלק שיש לנו כדי להגיע לרוחות הסחר.

יומיים ראשונים הפלגנו דרומה על מנוע, ולא רואים את הסוף של הכחול בתחזית PRDICT WIND האווירה ביאכטה מבאסת ,נביוניקס מראה לנו ,זמן הגעה לפולנזים100/120 יום  וככל שאנו מפליגים דרומה המרחק והזמן ליעד מתארך.

7/4/2023 יום שלישי להפלגה

הפלגה על מפרשים 2/3 קשר לכיוון דרום ,אנחנו כבר בקו רוחב -4 דרום, הזעקת שיפולים נשמעת ביאכטה, משאבת הבילג הפסיקה לעבוד תוך כדי עבודת המטפיל ,לאחר שסיכמתי עם אילן שיהיה לנו 600 ליטר מים ביאכטה למקרה שמשהו יתקלקל(המים המליחים של המטפיל יורדים לבילג אצלנו ביאכטה) והינה אנחנו עם 300 ליטר מים ולא רואים את קצה ההפלגה.

עד אותו יום הפלגה תמיד פחדתי מהאדום בתחזיות, מסערה מתקרבת, אהבתי יותר כחול…ירקרק, בהפלגות ארוכות וארוכות מאוד למדתי שהכחול הוא הכי מפחיד.

אנו עומדים במקום 0 רוח ,ים כמו ראי, קופצים למים לרענון ומחכים ומחכים למי?למי?למי?

ואז אני מפנטזת על מגלן, ספינה עם צוות שרוצים תשובות ..מה עושים? כמה זמן מחכים? ולסקיפר אין…

חם אש, אין לאן לברוח ביאכטה, לישון בפנים לא ניתן, משעמם והכי גרוע.. אין התקדמות, מה עושים?

מרד ביאכטה

כן, זה קרה למגלן וזה קרה גם אצלנו.

יצאנו מאקוודור בחופזה עם 300 ליטר מים,  משאבת שיפולים לא עובדת, לא ניתן למלא מים , לפי החשבון שלי יש לכל אחד ליטר וחצי ליום, לשתיה ועוד קצת לבישול, ללא כלים , ללא מקלחות, ללא שירותים (עובדים על מים מתוקים).

אני שוקלת לחזור חזרה לאקוודור, או אפילו לפנמה מרחק 1000 מייל נגד הרוח, איש צוות שלנו בלחץ ,חרד טוען שלא נוכל להמשיך, ומציע 2000 דולר להוריד אותו בפרו מרחק 700 מייל מול הרוח.

והגענו ללילה-רוח 25 קשר,50 מעלות מחרטום הספינה, גשם זלעפות במשך כל הלילה, מטורף…

אני יושבת בפינת הקוקפיט במשמרת לילה 24:00-3:00 ושומעת חריקות מההגה האוטומטי, באמצע הסערה המטורפת אנחנו מחזיקים הגה עד ומחכים לבוקר.

בבוקר למחרת אילן התקין את ההגה הרזרבי שלנו שהתגלה כי הוא בן 30 שנה, באוירה רגועה יותר הוחלט לעשות מים במטפיל ולהשתמש במשאבה ידנית (4 שעות 120 ליטר)

תוך כדי עבודה נכנסנו לעימות מה עושים..ממשיכים, חוזרים. הסקיפר שלנו יצא בהצהרה שממשיכים לפולנזים , הוא הסקיפר והוא מחליט. איתי מוכה בתוקף וזהו-מרדדדד

אוירה רעה, שקט רע ביאכטה.

ועכשיו אין משאבת בילג, אין מטפיל,  אין כיורים, אין שרותים, אין הגה…ואני שואלת את עצמי שוב ,מה מגלן היה עושה?

שוב גיליתי, חזרתי וגיליתי שהכי חשוב במצבים קשים בים..לשתות בירה(מנהג של אבא שלי כשלא ידע מה לעשות)

8/3/2023 יום חמישי

אנחנו בכיוון דרום, גשם חזק, אפשרות למקלחת טובה על הסיפון ואני בעירום נהנת מכל טיפה (בכל סיפור צריך או קצת רומנטיקה,או סקס או עירום)

ההגה הרזרבי מתחיל לעשות רעש לא טוב, זה ממש מפחיד.

נכון לעכשיו מחזיקים הגה שעתיים במשמרת של שלוש שעות, גשם וערפל מסביב כל היום, הפנלים סולארים לא מטעינים ואנו צריכים להניע מידי פעם…מרגישה כאילו סוף העולם קרב.

יש בים מצב רע ומצב רע מאוד או מצב יותר רע ולכן המצב הרע הוא לא נורא.

אני מרגישה חרה או כמו שאמא שלי היתה אומרת זיפט..,צריכה לקבל החלטה כל ערב האם ללכת לישון עם הזיעה שהצטברה במהלך היום,או ללכת לישון אחרי מקלחת מים מלוחים (אני שונאת),ההחלטה התקבלה, בחרטום היאכטה עושה מקלחת מים מלוחים, מנגבת את כולי עד שהעור יורד שלא ישאר טיפת מלח-לא אוהבת.

11/3/2023 אנחנו בדיוק שבוע בים

במהלך היום היינו במשבר גדול אחרי שהגענו לקו רוחב -10 דרום ,הסקיפר שלנו הבטיח רוח….ואין.

לחץ מצד האיש צוות שוב לשנות כיוון לפרו ולהוריד אותו, אני יותר מעשית ,בודקת מצב אוכל: 60 קופסאות שימורים,15 פסטות למינהם,15 מרקים ו7 קג קמח.

במידה וההפלגה תיקח 60 יום יש לנו קופסת שימורים אחת ביום, וכל יומיים חצי פסטה. (כואסת מאוד על עצמי ,למה אין עוד 10 אורז לפחות, פישלתי באקוודור )-הלחץ נותן את אותותיו.

לאחר שיחת טלפון עם חברי מץ הידוען הוחלט להמשיך על -10 דרום והרוח תגיע, מרגע זה תפקידי המרכזי ביאכטה להרים את המורל, לשחרר את האיש צוות מהחרדות ולהכין הפתעות.

4 שבועות נוספים בים

4 שבועות של שיגרת משמרות , אחזקת הגה רב הזמן, שבועיים ראשונים ג’עג’ועה ללא רוח, שבועיים נוספים רוח 15/20 קשר היה מאתגר להחזיק הגה במשמרות של 3 שעות כל שש שעות, (אני בלילה עשיתי רק שעה משמרת.

ארוחות מגובנות עם האוכל שהיה לנו וקצת משמעת אוכל למקרה שנשהה יותר בים.

BALONER שנפל מראש התורן במשמרת לילה , התופסן נשחק ואספנו אותו מהמים. חוץ מזה שיגרה רגילה,.משעממת (לא יודעת למה אבל לאחר שבוע לא כתבתי יומן כי הייתי עסוקה באחזקת הגה במשמרות לילה,ביום ראינו מליון סרטים, קראתי 5 ספרים, עשיתי לחם, לחמניות,עוגיות,פיתות מעשרה קילו קמח.

מסקנותי: אני אוהבת כל יום להגיע…מרגישה כלואה ב15 מטר על ארבע 5 שבועות, החלטתי שלא עוד, אני מתה מגעגועים לבית, למשפחה, לחברים לנכדים שלי לילדים שלי , רוצה הביתה.

בטהיטי אחזור הביתה ,אילן בכינויו מוגלי נהנה מכל רגע והוא ימשיך לבד לפיגי וניוזילנד, אני אצטרף שם, לא עוד אנשי צוות , שנינו ביחד הכי טוב … ומשיחות אם אחרים ,כולם חצו בזוגות,קמו להצצה כל שע וחצי וישנו כל הלילה, רדאר עובד עם הזעקה,AIS פעיל.

אז מה היה לנו:

45 ימי ים מפנמה לפולונזים

5 שבועות 35 ימים רצוף ים

4500 מייל , בממוצע 100 מייל ביום

35 סרטים, 5 ספרים

3 אנשי צוות

אישה אחת….

מה קורה לגבר שיש אישה ביאכטה:

• אילן יורד למנוע לבדוק שמן לפני כל הנעה, כשהוא במנוע אני סופרת 1-2-3 ושומעת: דנית את יכולה להביא לי חתיכת נייר . מה… אין עקומת למידה , למנוע הולכים עם נייר-אילן!
• אילן הולך לרחוץ כלים בירכתיי היאכטה, אני סופרת 1-2-3 ושומעת: דנית את יכולה להביא לי סבון וספוג.
• אילן הולך להתקלח בחוץ, אני סופרת 1-2-3 דנית את יכולה להביא לי שמפו…את יכולה להביא לי מגבת.

חייבת לציין שלאחר שהוא קרא, הוא דואג לעצמו, שפו!!

הגעה לfato hiva      חוויה עולמית, אי מיוחדת ,מאתגר ,מהמם ובטח אחרי 35 ימי ים.