A lightning storm in tomatoes
Our first storm
Sounds like a first grade book, or a nice story for the grandchildren…it wasn’t exactly like that.
We arrived at MAKMO Atoll located in the Polonaise Islands, one of the most beautiful and special places I was in them.
After 3 days of mooring in front of the city (a city is considered as several houses and counting) together with 2 other yachts that joined us together in BODYBAOT, we moved to a calmer place inside the atoll for the storm we saw approaching.
According to the forecasts, the storm should have passed on its edge here in the atoll 20-30 knots, one of the problems in the atolls is that the shelter behind the coconut trees is very flat, it is difficult to protect against the wind that blows outside, in terms of the waves, we hope that the coral strip will reduce the height of the wave that will be inside the atoll.
After talking with local residents, in bad weather they are not allowed to go to sea, leaving and entering the atolls must be done at a certain time (an hour after the high tide at the entrance and an hour after the low tide at the exit and this changes every day according to the conditions of the moon, low tide and weather so that in the weather we had it was not possible to raise anchor and go out to sea… my feeling was fear, a kind of feeling of being stuck…. it is not possible to move for the next two days and it doesn’t matter what happens.We anchored the yacht at a depth of 5 meter, 50 meters of chain attached to the fenders so that there will be no possibility of getting tangled in corals (called BOMIS) and found everywhere in the atolls. 2 snares were connected to the anchor chain, everything free was tied, or put into the yacht.
In the early evening the wind started to pick up, torrential rain did not stop for a second, you hear the anchor moving from side to side,…at 3:00 in the night We got out of bed, and I put all the solar devices, phones and iPads in the oven.After all night lightning is heard over our heads, and every lightning with thunder wakes up the area like daylight.We opened the devices , the wind has reached 40 knots, the rain doesn’t stop (really God sent the flood on us) lightning is raging, thunder, and I open the throttle and take a picture, we see the yachts next to us in lightning like daylight, and suddenly I see the huge 2×3 mattress tied in 6 places to the deck flying from the yacht In a second it seemed as if he had risen, then a crazy boom, we heard as if an object broke on the deck and all the electricity in the yacht went out, we were struck by lightning…a chance of a few in a million, and we are the chosen ones. Darkness, The lightning and thunder didn’t stop… I put 2 life belts in my hand, take the money and passports from the safe in a waterproof bag, and tell Ilan… if the anchor breaks or there is a hole in the yacht and water enters, we abandon the yacht… and while talking what do we do. ..heavy smoke comes out from under the refrigerator in the living room next to us.</p><p>(Throughout the storm I beg Ilan (Mowgli) to get dressed, and explain to him that abandoning or arriving at a naked beach would not be pleasant for him, did not help me, all the photos and films would have to be Blurry because of him</p><p>We go to the cockpit, raise the hood and heavy smoke comes out of the engine, I immediately handed Ilan 2 large fire extinguishers to put out the fire. And I read on vhf to the yachts next to us that we were on fire … and immediately found out that there was no electricity in the yacht and nothing was working. The smoke has calmed down the weather is not 50 knots or more I was very scared…the truth is that after all the experience I didn’t exactly know what to do, what was best. The rain, the wind, the lightning, the thunder everything He continued as if nothing had happened to us, Ilan went out to the deck to see what happened, one snarer was torn and the other was found with the last pieces of rope, we found a broken mast head lamp on the deck, the dinghy was full of water, the fuel tank was floating in the water and another second it flew into the sea including the oars.At six in the morning we called the neighboring yachts by Iridium, told them our situation, a dinghy with a portable VHF appeared immediately so we could communicate with them, the wind did not stop and increased to 55 knots, we moved the dinghy to the bow to try and tie another snarer to the anchor and all in conditions of torrential rain, wind Crazy and scared. Later in the day we went over the damage: there are almost no lights on the yacht, radar doesn’t work, automatic rudder doesn’t work, wind doesn’t work, AIS and VHF sometimes, but the hardest thing is that you can’t know what will go next and what will remain us.We made a decision to continue to Tahiti 350 miles, we installed the HIDROVAN an additional rudder, the engine started and we set off, with mixed feelings: we will reach Tahiti or not. On the way to Tahiti we discovered that the battery of The engine runs out and doesn’t fill up, some of the solar panels don’t work, we did the rest of the way almost in complete ignorance, without navigation lights, without charging batteries, there was no moon and we didn’t see ourselves during the night shifts. Ilan wants to raise sails.. sail with the wind and I want an active engine, want to arrive already, anchor in a marina tied to the dock, go to a holy place… and there are many of them here, they are called bags, and yet thank Neptune that we ended the event like this.
And this is how it means: about $30,000 in damages, a month of repairs in Tahiti at a Polonzian pace, they say and it is not certain that they will arrive, but we will continue the journey with a better yacht, newer devices, new panels and more electricity in the yacht.
Each story actually depends on its end… so Souch Tov ..all is well…Yala to Fiji.
It took me a week to write the post about everything what we passed…and I still can’t digest that I was the one who was there…After another day of crazy weather, the sky cleared up and as if it hadn’t happened, it didn’t happen… the nature is again in its amazing beauty inside the atoll, blue water , corals, coconut trees.
And I go into books about storms and find out that a cyclone has 5 stages and we, with a wind of 55 knots, were in the third stage, now in Tahiti, after, another record of mine to tell my grandchildren.
The optimistic side of the whole story in statistics will not hurt us anymore.
ס ערת ברקים בים על יאכטה
נשמע כמו ספר בכיתה א’, או סיפור נחמד לנכדים…זה לא בדיוק היה ככה.
הגענו ל- MAKMO אטול שנמצא באיים הפולונזים, אחד המקומות היפים והמיוחדים שהייתי בהם.
לאחר 3 ימים של עגינה מול העיר (עיר נחשב לכמה בתים וסופר) ביחד אם עוד 2 יאכטות שחברו אלינו ביחד ל-BODYBAOT ,עברנו למקום רגוע יותר בתוך האטול לקראת הסערה שראינו מתקרבת.
לפי התחזיות הסערה היתה צריכה לעבור בשוליים שלה אצלנו באטול 20-30 קשר , אחד הבעיות באטולים היא שהמחסה מאחורי עצי הקוקוס שטוח מאוד, קשה לשמור מפני הרוח שנושבת בחוץ, מבחינת הגלים מקווים שרצועת האלמוגים תקטין את גובה הגל שיהיה בתוך האטול.
לאחר שיחות עם תושבים מקומיים, במזג אויר לא טוב אסור להם לצאת לים, היציאה והכניסה מהאטולים חייבים להתבצע בשעה מסוימת (שעה אחרי הגאות בכניסה ושעה אחרי השפל ביציאה וזה משתנה כל יום לפי תנאי הירח, שפל וגאות ומזג אויר ) כך שבמזג אויר שהיה לנו לא ניתן היה להרים עוגן ולצאת לים…ההרגשה שלי היתה פחד , מין הרגשת תקיעות….לא ניתן לזוז ביומיים הקרובים ולא חשוב מה יקרה.
עגנו את היאכטה בעומק 5 מטר , 50 מטר שרשרת מחוברת לפנדרים שלא תהיה אפשרות להסתבך באלמוגים (שנקראים BOMIS ) ונמצאים בכל מקום באטולים. 2 סנברים חוברו לשרשרת העוגן, כל דבר חופשי נקשר , או הוכנס ליאכטה.
בשעות הערב המוקדמות התחילה הרוח להתרומם, גשם זלעפות לא פסק לשניה , שומעים את העוגן זז מצד לצד ,…בשעה 3:00 בלילה קמנו מהמיטה , ושמתי את כל המכשירים הסולרים, הטלפונים ואייפדים בתנור .
לאחר שכל הלילה ברקים נשמעים על הראש שלנו, וכל ברק עם רעם שמעיר את האזור כמו אור יום.
פתחנו את המכשירים, הרוח הגיעה ל40 קשר, הגשם לא מפסיק (ממש אלוהים שלח עלינו את המבול ) ברקים בטרוף, רעמים , ואני פותחת את האץ ומצלמת , רואים את היאכטות לידנו בברק כמו אור יום, ופתאום אני רואה את המזרון הענק 2X3 שקשור ב6 מקומות לסיפון עף מהיאכטה בשניה כאילו שהוא עלה , ואז בום מטורף , שמענו כאילו חפץ נשבר על הסיפון וכל החשמל ביאכטה הלך,
פגע בנו הברק…סיכוי של כמה למליון, ואנחנו הנבחרים.
חושך, הברקים והרעמים לא הפסיקו… אני שמה לידי 2 חגורות הצלה, לוקחת מהכספת את הכסף והדרכונים בתיק נגד מים, ואומרת לאילן …במידה והעוגן מתנתק או יש חור ביאכטה ונכנסים מים אנחנו נותשים את היאכטה… ותוך כדי השיחה מה עושים…עשן כבד יוצא מתחת למקרר בסלון לידנו.
(לכל אורך הסערה אני מתחננת לאילן (מוגלי) להתלבש , ומסבירה לו שבנטישה או הגעה לחוף ערום לא יהיה נעים לו, לא עזר לי ,כל התמונות והסרטים יצטרכו להיות מטושטשים בגללו
אנחנו יוצאים לקוקפיט ,מרימים את מכסה המנוע ועשן כבד יוצא מהמנוע, מיד העברתי לאילן 2 מטפים גדולים לכיבוי השריפה. וקראתי בvhf ליאכטות לידנו שאנחנו בשריפה …ומיד גיליתי שאין חשמל ביאכטה ושום דבר לא עובד. העשן נרגע מזג האויר לא 50 קשר ויותר
אני פחדתי מאוד…האמת אם כל הנסיון לא בדיוק ידעתי מה לעשות, מה הכי נכון.
הגשם, הרוח, הברקים, הרעמים הכל המשיך כאילו לא קרה לנו כלום, אילן יצא לסיפון לראות מה קרה, סנבר אחד נקרע והשני נמצא עם קרעי חבל אחרונים, מצאנו את מנורת ראש תורן שבורה על הסיפון, הדינגי מלא מים, מיכל הדלק צף במים ועוד שניה עף לים כולל המשוטים.
בשעה שש בבוקר התקשרנו באירדיום ליאכטות השכנות ,סיפרנו את מצבנו, מיד הופיע דינגי עם VHF נייד שנוכל לתקשר איתם, הרוח לא הפסיקה והתגברה ל55 קשר, העברנו את הדינגי לחרטום לנסות ולקשור סנבר נוסף לעוגן והכל בתנאים של גשם זלעפות, רוח מטורפת ופחד.
בהמשך היום עברנו על הנזקים: אורות ביאכטה כמעט ואין, רדאר לא עובד, הגה אוטומטי לא עובד, רוח לא עובד, AIS ו VHF לפעמים, אבל הכי קשה שאי אפשר לדעת מה ילך עוד ומה ישאר לנו.
קיבלנו החלטה להמשיך לטהיטי 350 מייל, התקנו את ה-HIDROVAN הגה נוסף , המנוע הניע ויצאנו לדרך, ברגשות מעורבים: נגיע לטהיטי או לא נגיע.
בדרך לטהיטי גילנו שהבטריה של המנוע מתרוקנת ולא מתמלאת , חלק מהפנאלים הסולרים לא עובדים, את המשך הדרך עשינו כמעט בעלטה מוחלטת ,ללא אורות ניווט, ללא טעינת בטריות, ירח לא היה ובמשמרות לילה לא ראינו את עצמנו. אילן רוצה להעלות מפרשים.. להפליג עם הרוח ואני רוצה מנוע פעיל, רוצה להגיע כבר , לעגון במרינה קשורה לרציף , ללכת למקום קדוש…ויש פה הרבה כאלה, קוראים להם תיקי, ובכל זאת להודות לנפטון שסיימנו את האירוע ככה.
וככה זה אומר: בערך 30,000 $ נזקים, חודש תיקונים בטהיטי (בקצב פולונזי, קובעים וזה לא בטוח שמגיעים), אבל נמשיך את המסע עם יאכטה טובה יותר, מכשירים חדשים יותר, פנאלים חדשים ויותר חשמל ביאכטה.
כל סיפור בעצם תלוי בסוף שלו… אז סוך טוב ..הכל טוב…ילה לפיג’י.
לקח לי שבוע לכתוב את הפוסט על כל מה שעברנו …ואני עוד לא מעכלת שאני זאת שהייתי שם…
לאחר יום נוסף של מזג אויר מטורף, השמים התבהרו וכאילו לא היה , לא קרה…הטבע שוב ביופיו המדהים בתוך האטול ,מים כחולים, אלמוגים, עצי קוקוס .
ואני נכנסת לספרים על סערות ומגלה שלציקלון יש 5 שלבים ואנחנו עם רוח של 55 קשר היינו בשלב השלישי , עכשיו בטהיטי ,אחרי , עוד שיא שלי לספר לנכדים.
הצד האופטימי של כל הסיפור שבסטיסטיקה לא יפגע בנו עוד ברק.
